שכחת ילדים ברכב: בין אחריות הורית לאחריות פלילית

המחשבה על הורה ששוכח את ילדו ברכב, וכתוצאה מכך נגרם לילד נזק חמור או אף מוות, היא מחשבה בלתי נתפסת עבור רובנו. ובכל זאת, טרגדיות מסוג זה מתרחשות מדי פעם, מזעזעות את החברה ומעוררות שאלות קשות על אחריות הורית, בטיחות ילדים והשלכות משפטיות.

מאת: עו"ד אייל בסרגליק

הטרגדיה הכפולה

מקרים אלו מהווים טרגדיה כפולה. ראשית, מדובר באובדן בלתי נתפס של חיים צעירים או בפגיעה קשה בילד, המשפיעה באופן עמוק על המשפחה כולה. שנית, ההורים נאלצים להתמודד עם ההשלכות הקשות של מעשיהם הן מבחינה נפשית והן מבחינה משפטית.

האחריות המשפטית

חשוב להדגיש כי שכחת ילד ברכב אינה רק טרגדיה אישית, אלא גם עבירה פלילית. החוק הישראלי רואה בהשארת ילד ללא השגחה ברכב, במיוחד בתנאי מזג אוויר קיצוניים, מעשה מסכן חיים העלול להוביל לתוצאות קטלניות. לפיכך, הורים העומדים בפני אישומים כאלה עלולים להיתקל בעונשים חמורים, לרבות מאסר.

בין אם מדובר בגרם מוות ברשלנות, בהזנחת קטין חסר ישע, או התעללות, העונשים הם כבדים, אולם המצב הוא שהנסיבות האישיות יכנסו לשיקול הדעת במסגרת מתחם הענישה.

חוק העונשין, תשל"ז-1977 מעגן את חובת ההשגחה ואוסר על הזנחת ילדים ועל הזנחת כאלו שאינם מסוגלים לתפקד לבדם ולדאוג לצורכי חייהם. תחת סימן ו' לחוק, העוסק בעבירות כלפי קטינים ונכים, ישנם מס' סעיפים רלוונטיים:

סעיף 361 לחוק העונשין, אוסר על השארת ילד בלי השגחה, או השארת ילד כשהמטרה היא לנטוש אותו . כדי שתחול עבירה, נדרש שגיל הקטין יהיה פחות מ-6 שנים, ושבאי ההשגחה יש סיכון לחיי הילד, פגיעה בחיי הילד או סכנה לפגיעה ממשית בילד.

הסעיף לא מדבר רק על ההורים, אלא אחריות כללית, כולל בייביסיטר או גננת.

על מנת להרשיע אדם בעבירה זו יש להוכיח את קיומם של שני יסודות העבירה, היסוד העובדתי והיסוד הנפשי. מבחינת היסוד העובדתי, יש להראות כי מדובר בילד מתחת לגיל 6, וכי האדם האחראי השאיר אותו ללא השגחה ראויה, באופן המסכן אותו או פוגע בו, לולא מדובר באדם אחראי- אין עבירה.

מבחינת היסוד הנפשי, אזי בהתאם לאופי הרחב של העבירה, החוק קובע מדרג. ככלל, אם האדם השאיר ללא השגחה את הילד כשהוא מודע לכך דינו יהיה מאסר של 3 שנים. אם העבירה נעשתה בכוונה, העבירה חמורה יותר, ואם ברשלנות, העבירה היא פחותה (כמובן שתלוי בטיב הרשלנות).

העונש על גרימת מוות ברשלנות –  על פי סעיף 304 לחוק העונשין קובע כי אדם העומד לדין בגין גרימת מוות ברשלנות עשוי לשאת בעונש מאסר של עד שלוש שנים גם אם לאדם זה עבר פלילי נקי.

הרשלנות הקיצונית

האחריות הפלילית במקרים אלו נובעת מהרשלנות הקיצונית שההורים מפגינים. בניגוד לשכחה רגילה, מדובר ברשלנות חמורה שבה ההורה לא נוקט בכל אמצעי זהירות סביר כדי למנוע את הסכנה שעה שהקטין תחת אחריותו, והוא חסר ישע.

החוק הישראלי קובע כי הורים חייבים לשאת באחריות לרווחתם ובטיחותם של ילדיהם והפרה חמורה של חובה זו כאשר הילד נמצא בזמן שהוא תחת אחריותם מהווה עבירה פלילית חמורה, שנסיבותיה חמורות.

פסקי דין והשלכותיהם

בתי המשפט בישראל הרשיעו בעבר הורים בשכחת ילדים ברכב וגזרו עליהם עונשי מאסר בפועל ולא רק על דרך עבודות שירות. פסקי דין אלו קבעו תקדים חשוב והעבירו מסר ברור: החוק אינו מתפשר על בטיחותם של ילדים והורים חייבים לשאת באחריות מלאה למעשיהם.

הנסיבות האישיות יכנסו לשיקול הדעת במסגרת מתחם הענישה, כאשר מתחם הענישה הינו בין החמורים בשל טיב העבירות, ונסיבות העניין, גילאי הקטינים, והאחריות ההורית.

אל מול ההרתעה האישית, שכבר קיימת ממילא ברגע שבוצעה הרשלנות הקשה, עומדת הרתעת הרבים שגם היא שיקול בענישה.

מניעת טרגדיות

כדי למנוע טרגדיות כאלו, יש צורך במאמץ משולב של ההורים, החברה והמדינה. הורים צריכים להיות מודעים לסכנות הכרוכות בהשארת ילדים ללא השגחה ברכב ולנקוט בכל האמצעים הנדרשים כדי למנוע זאת.

החברה צריכה לספק תמיכה והדרכה להורים ולהעלות את המודעות לנושא.

המדינה צריכה לקדם חקיקה שתסייע במניעת מקרים כאלו כמו חובת התקנת מערכות התראה ברכבים או קמפיינים פרסומיים רחבי היקף.

לסיכום

שכחת ילד ברכב היא טרגדיה אנושית קשה, בעלת השלכות משפטיות ונפשיות כבדות.

על מנת למנוע טרגדיות כאלו, יש צורך במאמץ משולב של כל הגורמים הרלוונטיים.

חינוך, מודעות, אחריות אישית ושיתוף פעולה בין ההורים, החברה והמדינה הם המפתח למניעת אסונות כאלו.

*הכותב עוסק במשפט פלילי צווארון לבן צבאי וחוקתי, ושימש כיו"ר הפורום הפלילי הארצי של לשכת עורכי הדין.